קלאסיקות של הקולנוע הישראלי: סרטים שכדאי לראות עם המשפחה בחגים
מסאלח שבתי ועד גבעת חלפון, סרטי הקאלט הישראליים ממשיכים להצחיק ולרגש. סקירה של קלאסיקות, עם המלצות לאיזה גיל מתאים כל סרט.
החגים של תשרי הם זמן של מפגשים משפחתיים, ארוחות ארוכות וימי חופש. בין ביקור אצל הסבים לטיול בחול המועד, יש גם ערבים שבהם כולם יושבים יחד בסלון ומחפשים משהו לראות. זו הזדמנות מצוינת לחזור לקלאסיקות של הקולנוע הישראלי. הסרטים האלה, שחלקם נעשו לפני עשרות שנים, הפכו לחלק מהתרבות המשותפת. ציטוטים מהם שגורים בפי ישראלים רבים, ודמויות מהם מוכרות גם למי שלא צפה בסרט עצמו. לצפות בהם עם הילדים, ולהסביר להם את ההקשר, זה כמו לפתוח אלבום משפחתי של החברה הישראלית.
למה לחזור לקלאסיקות
סרטים ישנים מספרים סיפור כפול. יש את העלילה עצמה, ויש את התקופה שבה נעשו. כשילדים צופים בסרט משנות השישים או השבעים, הם רואים איך נראתה ישראל אז: איך התלבשו, איך דיברו, מה הצחיק ומה הדאיג. זו היסטוריה חיה, שמוגשת בדרך מהנה ונגישה הרבה יותר מכל שיעור.
לצד זה, הסרטים האלה יוצרים חוויה בין דורית. הסבים והסבתות זוכרים את הסרטים מהקולנוע, ההורים זוכרים אותם מהטלוויזיה, והילדים פוגשים אותם לראשונה. הצפייה המשותפת מעוררת סיפורים וזיכרונות, ולעיתים קרובות השיחה שאחרי הסרט מעניינת לא פחות מהסרט עצמו.
חשוב לזכור שחלק מהסרטים הישנים משקפים ערכים ותפיסות של תקופתם, שחלקן נראות היום בעייתיות, למשל ביחס לעדות, לנשים או למיעוטים. זו לא סיבה לוותר עליהם, אלא הזדמנות לשיחה עם ילדים גדולים על איך החברה השתנתה ומה עוד צריך להשתנות.
קומדיות שכולם מכירים
סאלח שבתי, בכיכובו של חיים טופול, הוא אחד הסרטים המזוהים ביותר עם הקולנוע הישראלי. הסרט, שנעשה בשנות השישים, עוסק בעולה חדש שמגיע עם משפחתו למעברה ומנסה להתמודד עם הבירוקרטיה ועם החיים החדשים. ההומור הסאטירי שלו כלפי הממסד עדיין עובד, והוא מציע הצצה לתקופת העלייה הגדולה ולקשיים שליוו אותה.
גבעת חלפון אינה עונה, הקומדיה הצבאית מכוכבי הגשש החיוור, הוא סרט קאלט במלוא מובן המילה. הסיפור על יחידת מילואים במדבר סיני, עם דמויות כמו ויקטור חלפון וסרג׳יו קונסטנצה, מלא בציטוטים שנכנסו לשפה העברית היומיומית. רבים צופים בו שוב ושוב, ובכל פעם מגלים בדיחה חדשה. ילדים בגיל בית הספר נהנים בדרך כלל מההומור הפיזי ומהדמויות המוגזמות, גם אם חלק מהרמזים לתקופה עוברים מעל ראשם, וההורים יכולים להשלים את ההקשר.
קומדיות נוספות מאותן שנים, כמו סרטי הבורקס המוכרים, מציעות הומור עממי ומשפחתי שמתאים לרוב הגילאים. הם מבוססים לא פעם על המפגש בין עדות שונות, על התנגשויות בין מסורת למודרנה ועל סיפורי אהבה עם מכשולים. כדאי לבחור את המתאימים ביותר לגיל הילדים.
מחזות זמר וסרטי מוזיקה
הלהקה הוא סרט שמתאר את חייה של להקה צבאית בשנות השישים, והוא אהוב במיוחד בזכות השירים שבו. רבים מהשירים שמופיעים בסרט הם קלאסיקות של הזמר העברי, והצפייה בו היא הזדמנות להכיר לילדים שירים שההורים והסבים גדלו עליהם. השירה בסלון בזמן הצפייה היא כמעט בלתי נמנעת.
קזבלן, מחזמר שעובד לקולנוע בשנות השבעים, מספר את סיפורו של גבר צעיר בשכונה ביפו, עם שירים שהפכו לחלק מהפסקול הישראלי. הסרט עוסק בנושאים של זהות, גאווה ושייכות, ויש בו רגעים מרגשים לצד הומור. הוא מתאים לצפייה משפחתית עם ילדים מגיל בית הספר.
סרטים מוזיקליים הם בחירה טובה במיוחד לצפייה עם ילדים, כי המוזיקה מחזיקה את תשומת הלב גם כשהעלילה פחות מובנת להם. וכשהם שומעים אחר כך את השירים ברדיו או בטקס בבית הספר, יש להם חיבור אישי אליהם.
התאמה לגיל
לא כל קלאסיקה מתאימה לכל גיל, וזה חשוב במיוחד כשמדובר בסרטים ישנים, שנעשו בתקופה שבה הקפידו פחות על סיווגים. הנה כמה כללים שעוזרים לבחור:
- לבדוק את סיווג הגיל לפני הצפייה, ולקרוא תקציר
- להיזהר מסרטי נעורים משנות השבעים והשמונים, שחלקם כוללים תכנים למבוגרים
- לבחור לילדים צעירים קומדיות קלות וסרטים מוזיקליים
- לשמור דרמות על מלחמה ושכול לנוער ולמבוגרים
- לצפות בעצמכם מראש אם אינכם זוכרים את הסרט היטב
לדוגמה, אסקימו לימון, אחד מסרטי הנעורים הישראליים המצליחים ביותר, הוא סרט קאלט אהוב, אבל הוא כולל תכנים שאינם מתאימים לילדים. הוא מתאים יותר לצפייה עם בני נוער מבוגרים או בין מבוגרים בלבד, ואפשר לשלב בו שיחה על יחסים ועל ערכים.
איך להפוך את הצפייה לחוויה
כדי שהילדים יתחברו לסרט ישן, כדאי להכין אותם מראש. ספרו להם בכמה משפטים על התקופה שבה הסרט נעשה, על השחקנים ועל מה שמיוחד בו. ילדים שמבינים את ההקשר נוטים ליהנות יותר, ופחות להתלונן על הצילום הישן או על הקצב האיטי.
במהלך הצפייה, אפשר לעצור מדי פעם ולהסביר מילה שהילדים לא מכירים או מנהג שכבר נעלם. סבים וסבתות הם המסבירים הטובים ביותר, כי הם חוו את התקופה בעצמם. הם יכולים לספר איך נראתה המעברה, מה היה בתפריט של אז, או איפה ראו את הסרט לראשונה.
אחרי הסרט, כדאי לשאול את הילדים מה הצחיק אותם, מה היה מוזר ומה השתנה מאז. שיחה כזו הופכת את הצפייה לשיעור בהיסטוריה ובתרבות, בלי שהילדים ירגישו שהם לומדים.
לסיכום, הקלאסיקות של הקולנוע הישראלי הן אוצר תרבותי שכדאי להעביר לדור הבא. בחגים, כשהמשפחה מתכנסת, יש הזדמנות מצוינת לחזור אליהן יחד. עם בחירה מותאמת לגיל, הכנה קצרה ושיחה אחרי הצפייה, סרטים שנעשו לפני עשרות שנים יכולים להצחיק, לרגש ולחבר בין הדורות גם היום.